למה רוב סיעורי המוחות הם בזבוז זמן מוחלט?

THE MAKERS

נכנס בריף חדש לאירוע, והתגובה האוטומטית? "בואו נעשה סיעור מוחות!" הרעיון נשמע מושלם - קבוצה של אנשים מוכשרים יושבת יחד, מעלה רעיונות, מפרה אחד את השני, ויוצרת קונספט מדהים. אבל המציאות? קצת שונה.

אתם יושבים בחדר, המוח שלכם כבר עמוס בדדליינים דחופים, תקציבים שצריך לסגור, ופגישות שמחכות. הטלפון לא מפסיק לרטוט, והמיילים ממשיכים לזרום. ופתאום אתם אמורים להיות יצירתיים? להעלות רעיונות מבריקים? זה כמו לבקש ממישהו לצייר ציור מדויק בזמן שהוא רוכב על אופניים בעליה.

האמת היא שהבעיה לא בסיעור המוחות עצמו - היא בדרך שבה אנחנו מיישמים אותו. כשמכניסים קבוצה גדולה של אנשים לחדר, בלי הכנה מוקדמת, בלי זמן לחקור את הבריף לעומק, ועם לחץ להגיע לתוצאות - זה פשוט לא יכול לעבוד.

אז מה כן? הסוד הוא בגישה שונה לגמרי. במקום לכנס את כל המחלקה, עדיף לעבוד בצוות קטן ומגובש. אנשים שקיבלו את הבריף מראש, שהיה להם זמן לחשוב, לחקור, ולפתח רעיונות. זה כמו ההבדל בין לתכנן אירוע בשיחה ממוקדת של שניים-שלושה אנשים, לבין לנסות לקבל החלטות בפורום של עשרים איש.

מהניסיון שלי, הדרך היעילה ביותר היא לתת לאדם אחד או שניים להוביל את התהליך היצירתי. מישהו שזה התפקיד שלו, שיש לו את המרחב המנטלי והכלים להתעמק ברעיונות. ואז, כשיש כבר כיוון ברור וקונספט מגובש, אפשר להביא את זה לדיון רחב יותר ולקבל פידבק ממוקד.

בסופו של דבר, יצירתיות אמיתית דורשת מרחב, זמן ופוקוס. לפעמים דווקא בשקט, בצוות קטן, עם פחות רעש וצלצולים - שם קורה הקסם האמיתי. שם נולדים הרעיונות שבאמת עובדים.